ביאור הגר"א על תלמוד ירושלמי פאה ד׳:ג׳

« ביאור הגר"א על תלמוד ירושלמי פאה ד׳:ב׳:ח׳ ביאור הגר"א על תלמוד ירושלמי פאה ד׳:ד׳:ב׳ »

3 משנה: פֵּיאָה אֵין קוֹצְרִין אוֹתָהּ בְּמַגָּלוֹת וְאֵין עוֹקְרִין אוֹתָהּ בְּקַרְדּוּמוֹת כְּדֵי שֶׁלֹּא יַכּוּ אִישׁ אֶת רְעֵהוּ. שָׁלוֹשׁ אוֹבָּעְיוֹת בַּיּוֹם בְּשַׁחַר וּבְחַצּוֹת וּבְמִנְחָה. רַבָּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר לֹא אָמְרוּ אֶלָּא שֶׁלֹּא יִפְחֲתוּ. וְרִבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר לֹא אָמְרוּ אֶלָּא שֶׁלֹּא יוֹסִיפוּ. שֶׁל בֵּית נָמֶר הָיוּ מַלְקִיטִין עַל הַחֶבֶל וְנוֹתְנִין פֵּיאָה מִכָּל אוֹמָן וְאוֹמָן.

4 הלכה: מַהוּ אֹבָּעְיוֹת אָמַר רִבִּי בּוֹן דְּתֵימַר אֵיךְ נֶחְפְּשׂוּ עֵשָׂיו נִבְּעוּ מַצְפּוּנָיו.

5 בְּשַׁחַר וּבְחַצּוֹת וּבְמִנְחָה. בְּשַׁחַר מִפְּנֵי הַמֵּנִיקוֹת. וּבְחַצּוֹת מִפְּנֵי הַתִּינוֹקוֹת. וּבְמִנְחָה מִפְּנֵי הַנְּמוּשׁוֹת.

6 רַבָּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר לֹא אָמְרוּ אֶלָּא כְּדֵי שֶׁלֹּא יִפְחֲתוּ וְאִם רָצָה לְהוֹסִיף מוֹסִיף. רִבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר לֹא אָמְרוּ אֶלָּא כְּדֵי שֶׁלֹּא יוֹסִיפוּ. הָא אִם רָצָה לִפְחוֹת אֵינוֹ פּוֹחֵת.

7 שֶׁל בֵּית נָמֶר הָיוּ מַלְקִיטִין אוֹתָהּ עִם הַחֶבֶל וְנוֹתְנִין פֵּיאָה מִכָּל אוּמָן וְאוּמָן. תַּנִּי אַבָּא שָׁאוּל אוֹמֵר מַזְכִּירִין אוֹתָן לִגְנַאי וּמַזְכִּירִין אוֹתָן לִשְׁבָח. מַזְכִּירִין אוֹתָן לִגְנַיי שֶׁהָיוּ נוֹתְנִין פֵּיאָה אֶחָד מִמֵּאָה. וּמַזְכִּירִין אוֹתָן לִשְׁבָח שֶׁהָיוּ מַלְקִיטִין אוֹתָן עִם הַחֶבֶל וְנוֹתְנִין פֵּיאָה מִכָּל אוּמָן וְאוּמָן.

8 תַּנִּי בְּשֵׁם רִבִּי שִׁמְעוֹן מִפְּנֵי חֲמִשָּׁה דְּבָרִים לֹא יִתֵּן אָדָם פֵּיאָה אֶלָּא בְסוֹף שָׂדֵהוּ. מִפְּנֵי גֶּזֶל עֲנִיִים. וּמִפְּנֵי בִיטּוּל עֲנִיִים. וּמִפְּנֵי הָרַמָּאִין. וּמִפְּנֵי מַרְאִית הָעַיִן. וּמִשּׁוּם שֶׁאָמְרָה תוֹרָה לֹא תְכַלֶּה פְּאַת שָׂדְךָ. מִפְּנֵי גֶּזֶל עֲנִיִים כֵּיצַד שֶׁלֹּא יִרְאֶה אָדָם אֶת הַשָּׁעָה פְּנוּיָה וְיֹאמַר לִקְרוֹבוֹ עָנִי בּוֹא וְטוּל לָךְ אֶת הַפֵּיאָה. מִפְּנֵי בִיטּוּל עֲנִיִים כֵּיצַד שֶׁלֹּא יְהוּ עֲנִיִים יוֹשְׁבִין וּמְשַׁמְּרִין כָּל הַיּוֹם וְאוֹמְרִים עַכְשָׁיו הוּא נוֹתֵן פֵּיאָה עַכְשָׁיו נוֹתֵן פֵּיאָה אֶלָּא יֵלְכוּ וִילַקְּטוּ בְשָׂדֶה אֲחֶרֶת וְיָבוֹאוּ בִשְׁעַת הַכִּילּוּי. מִפְּנֵי הָרַמָּאִין כֵּיצַד שֶׁלֹּא יֹאמַר כְּבָר נָתַתִּי וִיהֵא בּוֹרֵר אֶת הַיָּפֶה וּמוֹצִיא אֶת הָרָע. מִפְּנֵי מַרְאִית הָעַיִן כֵּיצַד שֶׁלֹּא יְהוּ הָעוֹבְרִים וְהַשָּׁבִים אוֹמְרִים רְאוּ הֵיאַךְ קָצַר אִישׁ פְּלוֹנִי שָׂדֵהוּ וְלֹא הִנִּיחַ פֵּיאָה לָעֲנִיִים. וּמִשּׁוּם שֶׁאָמְרָה תוֹרָה לֹא תְכַלֶּה פְּאַת שָׂדְךָ.

פירוש ביאור הגר"א על תלמוד ירושלמי פאה ד׳:ג׳

3 כתב יד א איבעיות א"ר אבין כו'. פי' שר' אבין מפרש לשון גליון כלומר ג"פ צריך האדם לגלות עצמו בתוך שדהו כדי שילכו העניים ללקוט:

4 כתב יד א ה"ג אם רצה לפחות יפחות. פי' דזה אין היזק לעניים כ"כ דאם לא ילקטו הנמושות ילקטו שאר עניים אבל כשהוא מוסיף איכא למיחש שמא יראה שעה פנויה שאינו מג' זמנים ויאמר לקרובו עני. והאי לישנא דסבר שהוא מותר להוסיף סבר דשמא יראה קרובו עני לא חיישינן דכיון שהוא אוחז אצל סוף שדהו עניים משמרין אבל הא חיישינן שלא יפחות מאלו הזמנים כדי שילקטו הכל דהיינו המניקות והנמושות והתינוקות כו':

5 כתב יד ב שלא יפחות ואם רצה להוסיף מוסיף. האי תנא סבר כיון דאינו נותן פאה אלא לבסוף לא חיישינן שמא יראה א' מדעתו דהא עניים משמרים לבסוף אבל לא יפחות מאלו הג' זמנים כדי שלא ימנע א' מג' המניקות והתינוקות והנמושות מללקוט הפאה:

6 כדי שלא יוסיפו הא אם רצה לפחות יפחות. והאי תנא סבר דלא חיישינן שמא ימנעו א' מג' כתות העניים מללקוט מ"מ ישאר הפאה ביד שארי עניים אבל אם יוסיף שמא יכוון השעה לכשיראה א' מדעתו בלבד:

7 כתב יד א שהיו נותנין פאה א' ממאה. ורבנן תקנו שאין פוחתין לפאה מס':

8 ונותנין פאה מכל אומן ואומן. ובהא הזכירו אותן לשבח דלא היו העניים צריכין להמתין עד שיקצור את כל שדהו:

9 כתב יד א ה"ג ד"א שלא יהא בורר את היפה ומניח את הרע. פי' דאם יהיה בידו ליתן פאה מאיזה מקום שירצה יהיה בורר המקומות הרעים אבל השתא צריך ליתן פאה בסוף שדה בין רע ובין יפה:

10 ומפני שאמרה תורה לא תכלה. פי' הכא לא שייך לאקשויי כמו שמקשינן בגמרא אטו כולהו לאו משום לא תכלה הוא כו' פי' דהתם קאמר טעמא על מה שאמרה תורה שיניח פאה בסוף שדהו ולכך מקשי שפיר האיך קאמר ומפני שאמרה תורה הא קאמר מפני מה אמרה תורה אבל הכא קאמר סתם שמפגי ה' דברים לא יתן אדם פאה פי' וא"כ הוא יהיב טעמא על נתינת האדם פאה בסוף שדהו ולכך קאמר שפיר משום דכתיב בקרא לא תכלה:

11 כתב יד ב ומפני שאמרה תורה לא תכלה . והכא ליכא לאקשינן כדמקשינן אטו כולהו לאו משום לא תכלה הוא דהתם קאמרינן מפני מה אמרה תורה מקשי שפיר על הא דאמר התם ומפני שאמרה תורה לא תכלה אבל הכא קאמר התנא מפני ה' דברים יתכן שפיר ומפני שאמרה תורה:

« ביאור הגר"א על תלמוד ירושלמי פאה ד׳:ב׳:ח׳ ביאור הגר"א על תלמוד ירושלמי פאה ד׳:ד׳:ב׳ »